פיסיקוביץ ואח' נ' יעקבי ספיר מזון בע"מ ואח'

פסק דין

ביום 1.5.03, בזמן שהתובע נכח עם אביו באירוע באולם האירועים "אופרה" בחדרה, הוא נכווה בצוואר ובחזה מצד שמאל שעה שנשפך עליו משקה חם ממגש אשר אותו החזיקה המלצרית.

בן דודו של האב, אשר היה עד לאירוע, העיד כי: "בסוף הארוחה החלו להגיש משקאות חמים. מלצרית שעמדה מאחרי אסף וכנראה רצתה להגיש שתייה חמה לשולחן, אחזה במגש ועליו כוסות שתייה חמה. מסיבה כלשהי המלצרית איבדה שיווי משקל, והפילה את המגש וכוסות השתיה החמה על צווארו של אסף מצד שמאל שלו" (אבי שיפמן, סעיף 3 לתצהיר).

התובע העיד כי בזווית העין הוא הבחין במלצרית מצדו השמאלי, כשלפתע הרגיש שמשהו נשפך עליו (התובע, סעיף 3 לתצהיר).

מטעם התובע נתנו עדות התובע עצמו, הוריו, ובן דודו של האב – אבי שיפמן.

מטעם הנתבעת נתן עדות יגאל יעקובי, המשמש כמנהל אצל הנתבעת 1.

המלצרית שני חרזי, אשר הגישה את השתייה בזמן האירוע, לא נתנה עדות. לפי תצהירו של יגאל יעקובי, שני חרזי אינה מועסקת עוד אצל הנתבעת ואין לו קשר איתה (סעיפים 13 ו- 14 לתצהיר).

יגאל יעקובי לא היה עד לאירוע. לפי תצהירו, הגרסה שנמסרה לו על ידי המלצרית היא כי התובע השתולל באולם, רץ והתנגש במלצרית וכתוצאה מכך המגש נפל (סעיף 12 לתצהיר).

עדות זו היא עדות שמיעה וככזו איננה קבילה.

בנוסף, בכל הנוגע לאירוע, כמו גם ביחס למידע אודות המלצרית שעבדה במקום, אשר אליה אתייחס להלן, התגלו סתירות בעדותו של יגאל יעקובי.

בתחילת חקירתו השיב יגאל יעקובי כי לאחר שהמלצרית סיפרה לו על האירוע הוא יצא ופגש את התובעים (עמוד 14 לפרוטוקול). כאשר טען ב"כ התובעים כי התובעים אינם זוכרים אותו, עמד יגאל יעקובי על כך שהוא יצא וראה אותם (עמוד 14 לפרוטוקול). בהמשך, כאשר נשאל על ידי ביהמ"ש האם ניסה לברר עם ההורים את נסיבות האירוע, השיב כי כאשר הוא הגיע למקום לא היה אף אחד, שכן הם כבר הלכו (עמוד 22 לפרוטוקול).

גרסת התובעים ביחס לנסיבות אירוע, אשר נתמכה בעדותו של אבי שיפמן, הייתה אמינה ולא נסתרה, ואני מקבלת אותה.

האחריות

התובעים מפנים לפסק דינו של השופט וינוגרד בעניין א.ב. (ת"א (שלום י-ם)) 7443/99 א’ ב’ נ' מלון נירוונה (1974) בע"מ (פורסם במאגרים, 13.3.06)) שם מתייחס בית המשפט לגרסה של התובעת לפיה תוכנה הרותח של כוס תה נשפך על ירכיה בעת שהכוס הוגשה לה, וכותב:

"אם תתקבל טענה עובדתית זו כי אז אין עוד מקום להתפלפלות משפטית בשאלת האחריות. כוס תה המוגשת למאן דהו על ידי מלצר אינה צריכה להישפך על הנמען, ואם כך אירע - משמע כי מעשיו של המלצר היו רשלניים. קביעה זו, שבסיס לה ניתן למצוא בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (השוו גם דברי המשנה לנשיא (כתוארו אז) ברק בע"א 241/89 ישראלי נ' הינדלי, פ"ד מט (1) 45, 87-88), היא מסקנה הנובעת גם מנסיון החיים. בלבוש משפטי אין אלא לאמר כי מלצר סביר אינו שופך את המזון והמשקה על האורחים, וכי עליו לנקוט משנה זהירות בהגישו משקאות רותחים.."

לטענת התובעים יש להחיל בנסיבות המקרה את הכללים הקבועים בסעיפים 41 ו- 38 לפקודת הנזיקין ולקבוע כי על הנתבעים הנטל להוכיח שלא התרשלו וכי הנתבעים לא עמדו בנטל זה.

לטענת הנתבעים, אין בנסיבות המקרה, כפי שהן עולות מגרסת התובעים, כדי להטיל עליהם אחריות שכן לא הוכחה רשלנות של המלצרית או של הנתבעים.

סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש} קובע כי:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."

מקובלים עלי דבריו של השופט וינוגרד בפרשת א.ב. הנ"ל. כן מקובלת עלי טענת התובעים לפי חל על המקרה הכלל בעניין "הדבר מעיד על עצמו" הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין.